<h1>סימני התרומה לסימנים ע'—ע"א</h1>
<h2>דף ח:</h2>
והלכתא בסכין ששחט בה טריפה דא"צ הסכין רק הדחה לכתחלה בצונן או למכפרי' בבלייתא ואחר ישחוט בה עוד או יחתוך בה רותח ואם לא הדיחו תחלה או לא כפריה בבלייאתא ושגג ושחט בה אחרי כן או חתך רותח הלכה כרב דאמר קולף דלא נימא בית השחיטה רותח או אגב דוחקא דסכינא בלע לגבי הסכין שיבלע כלום אלא נדבק לדופני הסכין מבחוץ ולכך אין הסכין צריך הגעלה אבל נימא שפיר בית השחיטה רותח או אגב דוחקא דסכינא בלע לגבי הכי שהבשר ששוחט או חותך רותח שבולע הבשר בקל יותר מה שעל הסכין ולהכי הדיחו הסכין תחלה ושחט בה קולף והיינו דלא כשמואל דא' (קי"א ע"ב) פרק כל הבשר סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח עד שיגעיל תחלה הסכין בחמין אבל סכין של עכו"ם שבלוע מאיסור לכולי עלמא צריך הגעלה תחלה ואם לא הגעילו והוא בן יומו או אפי' אינו בן יומו ולא עשה בו נעיצה בקרקע ואף לא כפריה בבלייאתא להעביר מה שנדבק בדופני הסכין ושחט בה או שחט רותח או חתך בה רותח אז קולף הבשר כרב ולא סגי בהדחה או למכפריה בבלייאתא לסכין ששחט בה טריפה דשלהי ע"ז אמרי' סכין שפה והיא טהורה שצריך נעיצה י' פעמים בקרקע אפי' לחתוך בה צונן הכא מיירי מיד ששחט בה שעדיין מה שעל הסכין לח הוא וסגי בהדחה והתם חתך איסור או בשר רוב פעמים ויבש על הסכין לכך צריך נעיצה בקרקע או לשפשפו באבן רך או בפחם ורבי' יעקב פירש דהתם מיירי שחתך רותח מן הסכין ונדבק יותר בסכין מבחוץ לכך צריך נעיצה בקרקע אפי' לחתוך בה צונן והכא לא נדבק בה רק מעט דבית השחיטה צונן לכך סגי בהדחה לכל הפירושים בסכין של עכו"ם לא סגי בהדחה אלא בנעיצה בקרקע י' פעמים אפי' לחתוך בה צונן. ואם רוצה לחתוך בה גבינה צוננת בסכין שחתך בה בשר או אפכא שרוצה לחתוך לו בשר צונן בסכין חולבת או מסכין של עכו"ם הסכין צריך תחלה נעיצה בקרקע עשר פעמים (ע"א) פ' בתרא דע"ז סכין שפה והיא טהורה ומפרש התם נועצ' עשר פעמים בקרקע ואם יש גומות בסכין שאינו חלק מפרש התם דלא סגי בנעיצה בקרקע ויש לומר שישפשפנו באבן רך או בפיחם שיכנס בגומות וסגי וה"מ לחתוך צונן אבל לחתוך רותח רבי' יעקב אומר דסגי בהגעלה בחמין והר"ר יצחק אחיו מצריך לבון לפי שפעמים מחתך בו בשר כשצולה על גבי גחלים גם כשהבשר בשפוד אצל האש רוב פעמים חותכו לנסות ולראות אם צלוי הוא בטוב וכל שתשמישו ע"י האור אינו יוצא מאיסור אלא ע"י לבון כמו השפוד והאסכלאות דתנן מלבנן ורבינו יעקב היה אומר כיון דרוב תשמישו אינו אלא ע"י חמין אינו בולע אלא ע"י חמין ולא להשתמש בו אצל האש ביבש לכך סגי בהגעלה ועוד היה אומר לכל הפחות היה מותר להשתמש בו בחמין לאחר שעשה בו הגעלה דכל כמה שסופו לצאת ע"י רותח יוצא ע"י הגעלה ועוד נשאר בו שלא יצא כי אם ע"י לבון ולכך יהא אסור לחתוך צלי וקשה למורי רבי' על זה הלא כלי חרס אין לו תקנה רק שבירה ואם הגעילו בשביל כך לא יהיה מותר להשתמש בו חמין דכיון שעוד נשאר שם איסור שנבלע פולט מעט מעט אפי' ע"י חמין ואין לו' דמה שנבלע ע"י אור אין פולט כלל ע"י חמין הלא תנן פ' דם חטאת השפודין והאסכלאות מגעילן אלמא יוצא מעט ע"י חמין אבל טעם ראשון נראה כיון שאין משתמשין בו מעט ע"י האור אלא באקראי בעלמא א"צ לבון וכפ' קמא אמרינן גבי סכין של ע"ז כגון שלבנה וכן תני' בתוספת' דע"ז השפודין והאסכלאות והסכינים של עכו"ם מלבנן באור ומקשי' דאמרי' פרק כל שעה הני סכיני דפסחא היכי עבדי' להו ומסקנא הלכתא ברותחין ומתרץ רבי' יעקב דגבי חמץ דהיתר' בלע סגי בהגעלה אבל סכיני של עכו"ם דאיסורא בלע צריך לבון וכי האי גוונא מתרץ שלהי ע"ז גבי השפודים והאסכלאות מלבנן ובזבחים אמרי' מגעילן ומשני האי איסורא בלע האי היתירא בלע ורב אשי דאמר גבי חמץ קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא והוא גופיה משני שלהי ע"ז האי היתירא בלע אלא מחמיר על עצמו הוה ויש או' דכל זה אמרי' לדידי פרזלייהו בנורא אבל הלכתא ברותחין ומורי רבי' מתרץ דסכינין גדולים שרגילין לצלות צלי צריכין לבון אבל סכינים קטנים שאין דרכן להשתמש באור רק בדברי חמין סגי בהגעלה והכי איתא בירו' סכין שפה והיא טהורה בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריך לבון ונר' דה"פ סכין שפה והיא טהורה אפי' לחתוך רותח והיינו בסכין קטנה שלא נשתמשו בו כי אם בצונן אבל סכין גדולה שדרכו להשתמש באור ולצלות אותו צריך לבון אפי' לחתוך בו רותח. [התרומה סימנים ע'—ע"א]. דין סכין ששחט בה טריפה שצריך הסכין הדחה תחלה קודם שישחוט בה עוד או קודם שיחתוך בה רותח ואם לא הדיחה תחלה צריך הבשר קליפה כרב דאמר קולף אבל סכין של עכו"ם צריך הגעלה תחלה ואם לא הגעיל ושחט בה קולף. דין סכין שחתך בה בשר ורוצה לחתוך בה גבינה או אפכא צריך לסכין נעיצה בקרקע עשר פעמים ומיהו רוב סכינים יש בהם גומות ואינן חלקים צריך לשפשף היטב בפיחם או באבן רך ואם רוצה לחתוך בסכין של עכו"ם אפילו הפירות כן הוא הדין אבל לחתוך בשר רותח מן הסכין צריך הגעלה ויש אומרים צריך לבון.
<h2>דף קיא:</h2>
והלכתא בסכין ששחט בה טריפה דא"צ הסכין רק הדחה לכתחלה בצונן או למכפרי' בבלייתא ואחר ישחוט בה עוד או יחתוך בה רותח ואם לא הדיחו תחלה או לא כפריה בבלייאתא ושגג ושחט בה אחרי כן או חתך רותח הלכה כרב דאמר קולף דלא נימא בית השחיטה רותח או אגב דוחקא דסכינא בלע לגבי הסכין שיבלע כלום אלא נדבק לדופני הסכין מבחוץ ולכך אין הסכין צריך הגעלה אבל נימא שפיר בית השחיטה רותח או אגב דוחקא דסכינא בלע לגבי הכי שהבשר ששוחט או חותך רותח שבולע הבשר בקל יותר מה שעל הסכין ולהכי הדיחו הסכין תחלה ושחט בה קולף והיינו דלא כשמואל דא' (קי"א ע"ב) פרק כל הבשר סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח עד שיגעיל תחלה הסכין בחמין אבל סכין של עכו"ם שבלוע מאיסור לכולי עלמא צריך הגעלה תחלה ואם לא הגעילו והוא בן יומו או אפי' אינו בן יומו ולא עשה בו נעיצה בקרקע ואף לא כפריה בבלייאתא להעביר מה שנדבק בדופני הסכין ושחט בה או שחט רותח או חתך בה רותח אז קולף הבשר כרב ולא סגי בהדחה או למכפריה בבלייאתא לסכין ששחט בה טריפה דשלהי ע"ז אמרי' סכין שפה והיא טהורה שצריך נעיצה י' פעמים בקרקע אפי' לחתוך בה צונן הכא מיירי מיד ששחט בה שעדיין מה שעל הסכין לח הוא וסגי בהדחה והתם חתך איסור או בשר רוב פעמים ויבש על הסכין לכך צריך נעיצה בקרקע או לשפשפו באבן רך או בפחם ורבי' יעקב פירש דהתם מיירי שחתך רותח מן הסכין ונדבק יותר בסכין מבחוץ לכך צריך נעיצה בקרקע אפי' לחתוך בה צונן והכא לא נדבק בה רק מעט דבית השחיטה צונן לכך סגי בהדחה לכל הפירושים בסכין של עכו"ם לא סגי בהדחה אלא בנעיצה בקרקע י' פעמים אפי' לחתוך בה צונן. ואם רוצה לחתוך בה גבינה צוננת בסכין שחתך בה בשר או אפכא שרוצה לחתוך לו בשר צונן בסכין חולבת או מסכין של עכו"ם הסכין צריך תחלה נעיצה בקרקע עשר פעמים (ע"א) פ' בתרא דע"ז סכין שפה והיא טהורה ומפרש התם נועצ' עשר פעמים בקרקע ואם יש גומות בסכין שאינו חלק מפרש התם דלא סגי בנעיצה בקרקע ויש לומר שישפשפנו באבן רך או בפיחם שיכנס בגומות וסגי וה"מ לחתוך צונן אבל לחתוך רותח רבי' יעקב אומר דסגי בהגעלה בחמין והר"ר יצחק אחיו מצריך לבון לפי שפעמים מחתך בו בשר כשצולה על גבי גחלים גם כשהבשר בשפוד אצל האש רוב פעמים חותכו לנסות ולראות אם צלוי הוא בטוב וכל שתשמישו ע"י האור אינו יוצא מאיסור אלא ע"י לבון כמו השפוד והאסכלאות דתנן מלבנן ורבינו יעקב היה אומר כיון דרוב תשמישו אינו אלא ע"י חמין אינו בולע אלא ע"י חמין ולא להשתמש בו אצל האש ביבש לכך סגי בהגעלה ועוד היה אומר לכל הפחות היה מותר להשתמש בו בחמין לאחר שעשה בו הגעלה דכל כמה שסופו לצאת ע"י רותח יוצא ע"י הגעלה ועוד נשאר בו שלא יצא כי אם ע"י לבון ולכך יהא אסור לחתוך צלי וקשה למורי רבי' על זה הלא כלי חרס אין לו תקנה רק שבירה ואם הגעילו בשביל כך לא יהיה מותר להשתמש בו חמין דכיון שעוד נשאר שם איסור שנבלע פולט מעט מעט אפי' ע"י חמין ואין לו' דמה שנבלע ע"י אור אין פולט כלל ע"י חמין הלא תנן פ' דם חטאת השפודין והאסכלאות מגעילן אלמא יוצא מעט ע"י חמין אבל טעם ראשון נראה כיון שאין משתמשין בו מעט ע"י האור אלא באקראי בעלמא א"צ לבון וכפ' קמא אמרינן גבי סכין של ע"ז כגון שלבנה וכן תני' בתוספת' דע"ז השפודין והאסכלאות והסכינים של עכו"ם מלבנן באור ומקשי' דאמרי' פרק כל שעה הני סכיני דפסחא היכי עבדי' להו ומסקנא הלכתא ברותחין ומתרץ רבי' יעקב דגבי חמץ דהיתר' בלע סגי בהגעלה אבל סכיני של עכו"ם דאיסורא בלע צריך לבון וכי האי גוונא מתרץ שלהי ע"ז גבי השפודים והאסכלאות מלבנן ובזבחים אמרי' מגעילן ומשני האי איסורא בלע האי היתירא בלע ורב אשי דאמר גבי חמץ קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא והוא גופיה משני שלהי ע"ז האי היתירא בלע אלא מחמיר על עצמו הוה ויש או' דכל זה אמרי' לדידי פרזלייהו בנורא אבל הלכתא ברותחין ומורי רבי' מתרץ דסכינין גדולים שרגילין לצלות צלי צריכין לבון אבל סכינים קטנים שאין דרכן להשתמש באור רק בדברי חמין סגי בהגעלה והכי איתא בירו' סכין שפה והיא טהורה בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריך לבון ונר' דה"פ סכין שפה והיא טהורה אפי' לחתוך רותח והיינו בסכין קטנה שלא נשתמשו בו כי אם בצונן אבל סכין גדולה שדרכו להשתמש באור ולצלות אותו צריך לבון אפי' לחתוך בו רותח. [התרומה סימנים ע'—ע"א]. דין סכין ששחט בה טריפה שצריך הסכין הדחה תחלה קודם שישחוט בה עוד או קודם שיחתוך בה רותח ואם לא הדיחה תחלה צריך הבשר קליפה כרב דאמר קולף אבל סכין של עכו"ם צריך הגעלה תחלה ואם לא הגעיל ושחט בה קולף. דין סכין שחתך בה בשר ורוצה לחתוך בה גבינה או אפכא צריך לסכין נעיצה בקרקע עשר פעמים ומיהו רוב סכינים יש בהם גומות ואינן חלקים צריך לשפשף היטב בפיחם או באבן רך ואם רוצה לחתוך בסכין של עכו"ם אפילו הפירות כן הוא הדין אבל לחתוך בשר רותח מן הסכין צריך הגעלה ויש אומרים צריך לבון.
